לייעוץ ללא התחייבות: 055-9704235
על רקע תיק זדורוב: דרושה רפורמה בנוגע להרשעה על סמך הודאת נאשם

על רקע תיק זדורוב: דרושה רפורמה בנוגע להרשעה על סמך הודאת נאשם

http://www.takdin.co.il/Article/Article/6141001

על רקע תיק זדורוב: דרושה רפורמה בנוגע להרשעה על סמך הודאת נאשם

08/11/2018, עו”ד קובי שקלאר

למרות הבעייתיות הרבה הטמונה בהרשעת נאשם על סמך הודאתו, ההודאה עדיין נחשבת בישראל כ”מלכת הראיות” והתוספת הראייתית הנדרשת לה יכולה להיות גם “קלה כנוצה”. על רקע הדיון הציבורי החוזר בפרשת זדורוב, סבור הסניגור הפלילי קובי שקלאר כי יש צורך לערוך שינוי מהותי בנושא שימנע מאסר חפים מפשע

ההודאה בישראל היא “מלכת הראיות”. בגלל זה עושים החוקרים הכל כדי לגרום לנחקר להודות ולמעט בחקירה. זה חוסך להם עבודה רבה וסוגר להם את התיק. עם זאת, מצב זה מוביל פעמים רבות להודאות שווא ולמאסר חפים מפשע. נאשם אשר מודה בפני המשטרה או בפני רשות חוקרת, למעשה מכריע את גורלו לשבט! לעולם לא יוכל לחזור בו מהודאתו ואף להסביר אותה בלחצי חקירה, בתרגילים לא הוגנים של שוטרים, בשיקולי תועלת ותרמיות מדובבים, בהבטחות ובפיתויים או באלף סיבות אחרות. מקסימום יזכה הנאשם בתארים לא מחמיאים מצד השופטים שיקראו לו “שקרן ומניפולטור”.

הרשעה על סמך “הודאת חוץ” של נאשם היא קלה, בגלל שאין צורך לפי המשפט הישראלי בסיוע ראייתי חיצוני להודאה, אלא די “בדבר מה נוסף”, אשר למעשה יכול להיות כל דבר, “אף קל כנוצה”. האנומליה הזאת נגרמה משינוי כיוון במשפט הישראלי מאז קום המדינה. בזמן המנדט, השופטים המנדטוריים חויבו לוודא שיש סיוע ראייתי, קרי ראיה חיצונית מאמתת להודאה. כך גם נדרשו המושבעים באנגליה. עם זאת, בעוד שבאנגליה הכיוון התפתח להחלשת מעמד ההודאה באשמה והיא מוגדרת “כראיה חשודה”, בישראל, החל מקום המדינה, התפתחה מגמה הפוכה, לחיזוק ההודאה והקטנת משקל הראיה המאמתת.

עוד בנושא

בשנת 1949 הרשיע בית המשפט העליון אדם, אשר זוכה בבית המשפט המחוזי, בגלל היעדר ראיית סיוע להודאתו, וקבע כי אין צורך ב”ראייה מסייעת” להודאה, ודי “בדבר מה נוסף”. שנים אחר כך, בשנת 1998, ניתן פסק הדין בעניינו של סלימאן אל-עביד, שהואשם בחטיפה, אונס ורצח החיילת חנית קיקוס ז”ל. באותו מקרה קבע ביהמ”ש העליון ש”דבר מה נוסף” יכול להיות כל דבר – אף קל כנוצה. כזכור, בפרשת אל עביד התגלו פרצות ופרכות בין הודאותיו של הנאשם לפרטי הרצח, מבחינת אופן הביצוע והמקום.

גם בפרשת זדורוב, הנמצאת כבר שנים רבות במוקד של דיון ציבורי סוער, הודגמו פירצות, פירכות וסתירות בין הודאותיו השונות של זדורוב לבין עצמן, כמו גם סתירות בין הודאותיו לבין הפרטים בזירה. בנוסף נטענו טענות קשות כנגד האופן שבו נגבו הודאות אלו, תוך שיבוש דעתו המוחלט של זדורוב והפיכתה “לפלסטלינה” אשר נילושה ע”י החוקרים והמדובב, שעשו בזדורוב כבתוך שלהם.

עיוות של השכל הישר וההיגיון הבריא

פרשת זדורוב ממשיכה ומעסיקה אותנו כבר 12 שנים. עוצמת ההתייחסות אל ההודאה כאל “מלכת הראיות” באה לביטוי בדברי השופט העליון יצחק עמית, אשר חיזק כל הודאה בהודאה אחרת. השופט עמית קבע שההתוודות בפני המדובב עומדת בפני עצמה, גם השחזור עומד בפני עצמו, גם ההתוודות בפני החוקרים עומדת בפני עצמה. לפיכך קבע השופט עמית: “לפנינו 3 נדבכים נפרדים ועצמאיים להרשעה”.

כך יוצא, שאין צורך בשום ראיה חוץ מעצם הדברים עצמם. באופן זה, אדם יוכל להרשיע את עצמו שוב ושוב ושוב בעצם מוצא פיו ולחזק את מוצא פיו במוצא פיו. יש בכך משום עיוות של השכל הישר וההיגיון הבריא, שכן הדעת נותנת שמשניתן משקל מלא להודאה, ימצא בית המשפט חיזוק כלשהו להודאה, במיוחד כאשר חיזוק זה יכול להיות דברים שמצא השופט בהודאה עצמה, כמו למשל “פרטים מוכמנים”.

 

מלאו פרטים ונחזור אליכם
  • שדה זה הינו למטרות אימות וצריך להישאר ללא שינויים.

“פרטים מוכמנים”, כידוע, הם אותם פרטים הידועים לעבריין עצמו, ושידיעתם מצביעה על כך שהוא ולא אחר – מבצע העבירה. אלא שמחקרים הוכיחו כי “פרטים מוכמנים” ניתנים להסבר באופן אחר מידיעתו הפרטית של העבריין. כך למשל, יכולים אותם “פרטים מוכמנים” להיות מוגשים לו על “מגש של כסף” ע”י החוקרים, ברמזים או אף באופן מובהק, אם במהלך ביצוע שחזור (כמו במקרה של זדורוב) ואם במהלכים שאינם מתועדים בהקלטה או במזכרים. בכגון דא, החוקרים מנהלים חקירה כפולה. האחת פורמלית, המתועדת בהודעות כתובות, בהקלטות, או במזכרים. והשנייה בלתי פורמלית, “בחצר”, כשהם מלווים את החשוד מחוץ לחדר החקירות, מעשנים עמו סיגריה, קונים את אמונו, משכנעים אותו להודות, ואינם מתעדים את פעולותיהם בכל דרך, אלא לאחר שהניבו פירות מרשיעים.

“סיוע ראייתי” שונה לחלוטין מ”דבר מה נוסף”, שכן הוא צריך לבוא ממקור עצמאי חיצוני לעבריין, כמו למשל ראיות פורנזיות שנמצאו בזירה. לו נמצאו ראיות, כגון טביעות נעל של זדורוב בזירת העבירה, או שערותיו בידיה של המנוחה, או די אן איי תחת ציפורניה, היה הדבר מהווה סיוע מובהק להודאתו. כמו כן, עדות מפי עד ראיה הקושר אותו ישירות לעבירה היא סיוע ראייתי חזק.

דווקא בשנת 2015 דן בית המשפט העליון בתיק מחוזי בו הורשע נאשם בירי ובנשיאת נשק. בית המשפט קבע שם שהודאת נאשם מחוץ לכותלי ביהמ”ש איננה בגדר סוף פסוק, אלא זהו נתון ישיר לעיצוב המשך החקירה, ושתוכנה של ההודאה אמור להיבדק בנוסף לראיות שנאספו. באותו מקרה הרחיב בית המשפט העליון את הבחינה הראייתית מעבר לגוף ההודאה, על מנת לוודא “שהתוספת הראייתית קיימת והיא חיצונית לנאשם ולא פרי תוצרתו”, ובכך למעשה הביא את יסוד “הדבר מה נוסף” לעוצמתו של “הסיוע הראייתי”.

למרות שהוגשו מספר הצעות חוק פרטיות להחזרת דרישת הסיוע להודאה, הן לא הגיעו מעולם לכלל חקיקה של ממש. גם לחץ אקדמאי ומשפטי מצד בכירים אשר פנו בשנת 2016 בעניין זה לשרת המשפטים איילת שקד, במטרה להפחית את המשקל המופרז שמייחסת מערכת המשפט הישראלית להודאת חוץ של נאשם, אף הוא לא הביא לשינוי החוק.

הפרופסור בועז סנג’רו אף הוא תוקף את נושא הודאות השווא, תוך ביקורת נוקבת על שיטת החקירות הדווקנית של החוקרים בישראל, אשר למדו לחתור להודאה, במקום לחתור לאיסוף ראיות. סנג’רו הציע ליישם עקרונות דומים לעקרונות הראייתיים באנגליה, על מנת למנוע הרשעות שווא, מאסר חפים מפשע, תוך החטאת המטרה של מציאת העבריין המבצע בפועל. לפי הצעתו, יש לכונן גוף מרכזי שיפקח על מערכת המשפט הפלילי בדומה לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אשר יכלול חקירת הרשעות כוזבות ואירועים קרובים לכך.

לטעמי, אין צורך להקים גוף מרכזי לפיקוח. עוד ארגון שיפול על כתפיו של משלם המיסים הישראלי, יעסיק אין ספור פקידים ומומחים, ייצר עוד ועוד עבודה לבעלי מקצוע מיותרים, יסרבל את המערכת ויגרום לעיכוב ההליך המשפטי. הפתרון הינו פשוט וקל; יש לקבוע כי הודאת חוץ של נאשם תדרוש לצורך ביסוס הרשעה פלילית תוספת בדמות סיוע ראייתי ממקור חיצוני, ובא לציון גואל.

http://www.takdin.co.il/Article/Article/6141001

צרו קשר
מלאו פרטים ונחזור אליכם
  • שדה זה הינו למטרות אימות וצריך להישאר ללא שינויים.
Skip to content