הודאות שווא כל המידע במאמר הקרוב – מחקרים רבים בישראל ובחו”ל מראים תמונה עגומה, עלפיה יש יותר מדי מקרים בהם חשודים מודים בפשעים שלא ביצעו. סיבות שונות לכך ובין היתר העובדה כי אזרחים רבים מאמינים, ובצדק, כי למשטרה אסור לשקר. כך לדוגמא, לחוקר עצמו מותר לשקר לגבי קיומן של ראיות כדי לקבל גרסה של הנחקר. הנחקרים נקלעים למצב מורכב בו מצד אחד הם יודעים שלא ביצעו פשע ומצד שני מעמתים אותם עם עובדות מדומות, שמציגים החוקרים, וכתוצאה מסחרור נפשי ומנטלי מודים בפשעים שלא ביצעו.
דווקא האזרחים הנורמטיביים, אלו שמעולם לא הסתבכו עם החוק, זקוקים ליעוץ של עורך דין פלילי מומחה, עורך דין שמכיר את דרכי הפעולה ושיטות החקירה של המשטרה ומדורי החקירות למיניהם, סנגור מנוסה שיודע להסביר לנחקר מול מה הוא עתיד להתמודד.
הודאות שווא חשיבות הודאות
בישראל קיימת מסורת משפטית, לפיה הודאה באשמה נחשבת ל”מלכת הראיות”. מעמדה של ראיה זו הינו משמעותי ביותר, כך שכאשר יודה החשוד בעובדה מסוימת, עובדה זו תהיה מוכחת, אלא אם בית המשפט, במקרים חריגים, יחליט שלא לקבל את הודאת החשוד.
ישנם מקרים בהם החשוד לא מבין את מצבו, ולכן מודה בעובדות על אף היותן שגויות, וזאת כתוצאה מתרגילי חקירה מתוחכמים ויצירתיים מצד החוקרים.
איך יתכן שהחשוד יודה בפשע שלא ביצע, ויתאר את האירוע לפרטי פרטים? האמת היא שזה פשוט, והסיבה לכך היא שהחוקר הוא זה שמכניס את הפרטים המוכמנים והחשוד רק מאשר אותם. כך יתכן גם שעם התפתחות החקירה, החשוד משתכנע שאולי הוא אכן ביצע את הפשע ולא זוכר, זהו גם השלב בו החוקר שואל את החשוד “איך אפשר לשכוח מעשה כה נורא”? ופתאום חלה תפנית בחקירה והחשוד כבר נמצא אשם ואין דרך חזרה.
תופעות אלו ניתן לראות דווקא בקרב חשודים שאינם מכירים את ההליך הפלילי, ולמעשה זהו המפגש הראשון שלהם עם החוק. חוקרי המשטרה מנצלים עובדה זו ומטעים את החשודים.
עוד שירתים שתמצאו אצלנו
הודאות שווא – פנייה מהירה אל עו״ד
עורך דין פלילי מקצועי ידע להבחין ולייעץ לחשוד, כיצד עליו להתמודד עם האשמות שווא, וכיצד יוכל להימנע מהודאת שווא בחקירה ובכל שלב אחר במהלך משפטו.
בישראל נעשה שימוש רב ב- הודאות שווא של חשודים ונאשמים. הדבר מעורר ביקורת לאור מקרים רבים של הרשעות שווא, שנבעו כתוצאה ישירה של הודאות אלו.
הרשעה על פי הודאת חוץ של הנאשם חייבת להיתמך בראייה אחרת, אלא שמשקלה קל כנוצה, והיא אפילו לא צריכה להיות עצמאית. ככל שיש כפירה בתוכן ההודאה, על המשטרה להציג ראיות אודות אופן גביית ההודאה, על מנת למנוע מצב בו החשוד או הנאשם יודה בעבירה מסוימת, כדי שישחררו אותו או יתחשבו בו רק מכיוון שהוא נמצא במצב נפשי קשה, מפוחד, ומבולבל, שאז לא ברור האם ההודאה היא אמיתית או לא.
לאור המקרים הרבים של הודאות שווא, קולות רבים קוראים לקבל את הכלל של המשפט העברי, בו הודאה במשפט הפלילי לא תשמש כראיה קבילה, גם אם ניתנה מרצונו החופשי של החשוד או הנאשם.
לפי המשפט העברי, לא תתקבל הודאה כראיה, ולא חשוב כיצד ניתנה ובאילו נסיבות – “אין אדם משים עצמו רשע”.
בפסק הדין בעניין זדורוב (2015) קבע בית המשפט העליון מפי כב’ השופט עמית, כי ההודאה שנחשבה ל”מלכת הראיות” יורדת במעמדה, אבל צריך להישמר שלא לעבור לקיצון השני ובכך להפוך את ההודאה ל”שפחת הראיות״, וצריך לבחון כל מקרה לגופו.
