אמצעי חירום הם תמיד קיצוניים ופוגעים בזכויות חוקתיות אך בגלל מצבו של נתניהו, לעולם לא נדע אם הצעדים בהם הוא נוקט נדרשים כדי להציל את המדינה או אותו.
נתניהו מתחיל לממש את כל נבואות הזעם ותאוריות הקונספירציה.
אמש ב-21:00 כשעלה נתניהו לנאום, מאופר למשעי וזחוח, ישבנו כולנו דרוכים ומתוחים לשמוע קצת נתונים. במקום זאת שמענו ממנו בעיקר תשבחות עצמיות, עד כמה ישראל מקדימה את כל המדינות, פורצת דרך, ששאר המדינות מתייעצות איתנו כמומחים למלחמה בקורונה, מאמצות את הצעדים שאנחנו נוקטים בהם, ובאופן עקרוני שישראל הקטנה היא מנהיגת העולם החופשי וכפועל יוצא מכך, הרי שהוא, נתניהו, שעומד בחוד החנית של המלחמה בקורונה, הוא למעשה מנהיג העולם החופשי, שכולם סרים לעצתו. הוא הבטיח שיהיה עוד הרבה יותר רע לפני שיהיה טוב.
ממה שהובן, הרי שהכל פלואידי, מתפתח תוך כדי תנועה, ולכן הכל מותר כדי לקדם את פני הרעה. גם שיתוק המשק, שיתוק הכלכלה. שיתוק המערכת המשפטית, לעומת זאת, לא הוזכר כלל. נתניהו לא רצה להזכיר את הנושא הבוער, והוא תחילת משפטו ב-17/3 בבית המשפט המחוזי בירושלים. אף מילה. את העבודה השחורה עשה עבורו שר המשפטים מטעם, אוחנה, אשר הגניב הודעה לקונית בשעה 1 בבוקר, על פיה מתוקף סמכותו לפי תקנות לשעת חירום, הוא מפעיל תקנות כאלה ואחרות, ותו לא.
עיון בתקנות המוזכרות למעשה מדגים סגירת בתי המשפט, ככל שמדובר בהליכי משפט ׳רגילים׳. מה שדחוף ימשיך להידון, רצוי בתנאים של העדר הצדדים, כמו הליכי מעצר ושחרור וסעדים זמניים דחופים ועתירות לבג"צ בעניין חירום.
והנה לנו אותו ניגוד אינטרסים מובנה, שעליו התריע נתניהו עצמו בקשר לאולמרט, בכל עוצמתו.