מהו איזון משאבים?
הסדר איזון משאבים, הקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, תשל”ג – 1973 (להלן: “החוק”), קובע ברירת מחדל חוקית בנוגע לחלוקת רכוש בין בני זוג.
על פי החוק בעת פרידה של בני הזוג, רכושם יתחלק באופן שווה למעט: נכסים שהיו לבני הזוג לפני החתונה, או נכסים שאחד מבני הזוג קיבל במתנה או בירושה – גם בתקופת הנישואים, גמלה שאחד מבני הזוג מקבל מביטוח לאומי או פיצויים שמגיעים לאחד מבני הזוג בגין נזק גוף ו/או מוות.
כמו כן, חוק יחסי ממון קובע, כי עם סיום הנישואין, בני הזוג יהיו זכאים לערוך “הסדר איזון משאבים”, הכולל את כלל “נכסי בני הזוג”. המונח “כלל נכסי בני הזוג” כולל כל רכוש משותף, לרבות קופות גמל, חסכונות, פנסיה, מוניטין עסקי ועוד. למעשה, חוק יחסי ממון קובע, כי עם סיום מערכת היחסים, כל בן זוג יהיה זכאי למחצית מן הרכוש המשותף של בני הזוג.
כיצד מתבצע איזון משאבים?
אם בני הזוג לא חתמו על הסכם המגדיר מהם הנכסים אותם אין לאזן (“הסכם ממון”), היינו אותם נכסים שלא יחולקו 50/50 בין בני הזוג, במסגרת הליך הגירושין ממנים בתי המשפט לענייני משפחה או בתי הדין הרבניים או מגשרים מומחה כלכלי שיבצע חוות דעת לעניין איזון סל המשאבים של הנכסים שנצברו לצדדים במהלך תקופת החיים המשותפת. על המומחה להעריך כמה אמור לשלם בן הזוג שנכסיו נטו עולים על נכסיו נטו של בן הזוג השני, בעבור חלקו של בן הזוג בסל הנכסים המשותפים.
מהו הסכם ממון?
הסכם טרום-נישואים או הסכם קדם-נישואין הוא הסכם בעל תוקף משפטי הנערך בין בני זוג לפני הנישואים, ומטרתו להסדיר בהסכמה בין בני הזוג עניינים אשר עשויים להיות שנויים במחלוקת אם יתערערו היחסים ביניהם.
בהסכם ממון בני זוג רשאים לקבוע בעצמם חלוקת רכוש שונה מהסדר איזון משאבים הקבוע בחוק יחסי ממון וזאת באמצעות חתימה על הסכם ממון. כלומר: הסכם ממון הוא הסכם הנחתם בין בני זוג, שתכליתו לערוך הפרדת רכוש שונה, אשר תחייב את שני בני הזוג בעת פרידה.
על פי החוק, הסדר ממון חייב לקבל תוקף משפטי בשתי דרכים:
- אם הסדר הממון נערך לפני הנישואים ההסכם יכול לקבל תוקף על ידי נטוריון.
- אם הסדר הממון נערך אחרי הנישואים יש צורך לאשרו בבית משפט לענייני משפחה ו/או בית דין רבני.
יודגש, כי הסכם ממון חייב להיות בכתב בלבד, ולא יתקבל הסכם שכזה שנערך בעל פה.
