עו”ד יעקב שקלאר: זכות השתיקה בחקירה – מדריך

זכות השתיקה

1. הנחקר, המשתמש בזכות השתיקה, צריך להיות מוזהר מראש בדבר זכותו זאת, כשבמקביל לאזהרה המתירה לו שלא להפליל את עצמו, הוא מוזהר גם על כך שהימנעות מלענות על שאלות עלולה להוסיף למשקל הראיות שנגדו ולהוות חיזוק ראייתי.
2. אי מסירת גירסה בהזדמנות הראשונה, מפחיתה ממשקל הגירסה והופכת אותה לכבושה. משקלה של גירסה כבושה נמוך, אלא אם כן היא עומדת בשני מבחנים: האחד, מדוע נכבשה הגרסה עת רבה. והשני, מדוע נפרץ סגור ליבו של מוסר הגרסה. אם בית המשפט מקבל את שני ההסברים כראויים, משקל הגרסה חוזר להיות מלא.
3. מקור זכות השתיקה הוא מן המשפט המקובל, אלא שגם הדין העברי מקים זכות לאי הפללה עצמית וקובע כי “אין אדם משים את עצמו רשע”. זכות השתיקה במשפט העברי רחבה יותר, ולמעשה פוסלת כל הודאה באשמה.
4. פסלות יחסית של הודאה; הודאה שניגבתה תוך הפרת זכות השתיקה, למשל תוך מניעת זכות היוועצות עם סניגור, או ללא אזהרה של החשוד בדבר זכותו לחסיון מפני הפללה עצמית, הינה פסולה בהתאמה לחומרת העבירה. ככל שהעבירה חמורה יותר – הנטייה לפסול את ההודאה נמוכה יותר, ולהפך.
5. הכדאיות שבשמירה על זכות השתיקה משתנה מתיק לתיק, ויש לשקול אותה בהתאם לטיב החשד, עוצמת הראיות, וטענות ההגנה של החשוד.

לכן, לפני כל מסירת עדות במשטרה, יש להיוועץ בסניגור פלילי מנוסה, לאחר בירור טיב החשד באופן מפורט ויסודי. עד להיוועצות עם הסניגור, אין למסור כל תשובה לאף שאלה.

לקריאת הכתבה באתר מעריב לחצו כאן >>