ערר שהגיש עו״ד יעקב שקלאר לבית המשפט העליון מכיל ביקורת קשה כלפי שירות המבחן אשר קובע מסוכנות על סמך הכחשת העבירה של הנאשם
הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר
ביום 1.2.24 יתברר ערר עקרוני שהגיש עו״ד יעקב שקלאר בשם נאשם בעבירות מין לבית המשפט העליון ובו ביקורת קשה כנגד שירות המבחן. הנאשם, שפרטיו במערכת, הואשם בעבירות מין בשני אישומים בבית המשפט המחוזי בחיפה. אישום אחד בגין ארוע בן שנתיים וחצי, שלא הוגש עד שנעצר הנאשם בגין ארוע נוסף, שאז צורף, לטענת שקלאר, באופן מלאכותי ולא חוקי, כדי לייצר מסוכנות יש מאין. בית המשפט המחוזי עצר את הנאשם עד תום ההליכים על רקע תסקיר שלילי, שקבע מסוכנות גבוהה, עקב הכחשת העבירה מטעם הנאשם וחוסר הזדהות עם הקורבנות וסירוב לטיפול.
חיצי הערר שהגיש עו״ד שקלאר הופנו כנגד שירות המבחן, שלדבריו באופן קבוע מעוות את המציאות בפני ביהמ״ש וגורם להטעייה של השופטים בהמלצות הנסמכות על חוסר קבלת אחריות של הנאשמים בשלב המעצר. עו״ד שקלאר טוען שמדובר בכשל מערכתי קבוע שמייצר מציאות מדומה של מסוכנות הנסמכת על תאוריות פסיכולוגיסטיות שנלמדו ע״י קצינות המבחן בבית הספר לעבודה סוציאלית.
שקלאר טוען שמעצרים רבים מיותרים נזקפים לחובת תסקירים שחורים אלה. לטענתו ממציאות קצינות המבחן מושגים כגון ׳עיוותי מחשבה׳, ׳גישה ממזערת׳ ועוד מושגים מעולם העבודה הסוציאלית, הבאים לתאר את טענות ההגנה של הנאשמים ותו לא. מסביר עו״ד יעקב שקלאר, סניגורו של הנאשם, ומומחה לעבירות מין ואלימות:
״תסקיר מעצר אינו כתסקיר בתיק העיקרי שלאחר הרשעה. הנאשם אינו מודה בעבירה. להיפך, הוא מתגונן בטענות שונות ופעמים רבות אף מאשים את המתלוננות. הדבר אופייני מאד בעבירות מין ואלימות במשפחה, עבירות שהינן כר נרחב לסגירת חשבונות ונקמות מרות. לכן, קבע בית המשפט העליון בפסקי דין רבים, גם בתיקים שלי, שאין לצפות מנאשם שיוותר על הגנתו ויודה בעבירה וייקח אחריות ויבקש טיפול, רק כדי לרצות את קצינת המבחן.התוצאה היא שאסור לקצינות המבחן לקבוע מסוכנות על רקע הכחשת העבירה בשלב המעצר. אלא שקצינות המבחן לא יודעות אחרת. הן למדו בפקולטה למדעי הרוח – שכשמה כן היא – רוח ואויר – שקבלת אחריות, חרטה, הודאה באשמה, רצון בטיפול, אמפטיה לקורבן – כל אלה הכרחיים לקביעת מסוכנות.
כשל מערכתי קבוע הוא שבתסקירי המעצר, דורשות קצינות המבחן את כל היסודות הללו כבסיס להמלצה לשחרור, אלא שאינן לוקחות בחשבון שהנאשם לא מודה. הן מתייחסות לכתב האישום כאל דברי אלוהים חיים ואל דברי המתלוננות כאל כזה ראה וקדש.ואז כשהנאשם טוען שהמתלוננת משקרת, או שאינו לוקח אחריות ואינו מודה, הן כותבות שהוא סובל מעיוותי חשיבה, גישה מטשטשת, ממזערת, משליך האחריות על גורמים שלישיים, לא מגלה מוטיבציה לטיפול או אמפטיה לקורבן.
הבעיה היא שבתי המשפט מתייחסים להמלצות קצינות המבחן ברצינות תהומית, במיוחד לשליליות שבהן, והתוצאה היא מעצרים רבים ומיותרים שמבוססים על אויר. זאת מציאות שצריך לשנות מייד, ואני מקווה שהדיון הקרוב בבית המשפט העליון יבהיר לשופטים בערכאות השונות שיש להזקק לשרות מבחן, רק כשאין השופט עצמו מסוגל לבדוק את הנסיבות והחלופה באולם – ותכלס הוא תמיד יכול!״ הכתבה באדיבות פורטל המשפט לקריאת הכתבה באתר מעריב לחצו >>
